מה חשוב לדעת כשמתכננים למגזר הדתי והחרדי? איך מצאו "פיסים" מעוצבים לפני עידן האינסטה והפינטרסט? ומהן 10 הדיברות להצלחה בפרויקט תכנון? נפגשנו עם צביה בודנר, הנמנית עם דור המייסדות של מעצבות הפנים בישראל, לשיחה מלאת תובנות על התחום.
צביה ספרי קצת על עצמך
שמי צביה בודנר, ילידת הארץ, ירושלמית דור שמיני ואני מעצבת פנים כבר קרוב ל- 40 שנה. אני עובדת עם כל סוגי האוכלוסיות, אבל כחרדית יש לי חיבור טבעי לאוכלוסיית המגזר הדתי והמגזר החרדי. אני מאמינה שכמתכננים תפקידנו להתאים את עצמנו ללקוח, ולא להפך,
איך מתכננים בית לאוכלוסייה החרדית והדתית?
התכנון המגזרי נוגע בכל היבטי העיצוב – בחלוקת החללים, העמדת הריהוט, האינסטלציה והציוד החשמלי.
למשל מטבח למגזר הדתי והחרדי זה כמו לתכנן שני מטבחים – חלבי ובשרי, ולפעמים גם מטבח נוסף לפסח. מדובר על כפל כיורים ותנורים, יש גם אלמנטים כמו מגירת חימום וצורך בהרבה מקום אחסון וסטים כפולים של כלים וכלים חד"פ.
מיטה זוגית – במגזר הדתי והחרדי לרוב יהיו 2 מיטות נפרדות, ואז השאלה היא האם בני הזוג רוצים למקם אותן בצמידות זו לזו או בנפרד.
מבחינת הנגרות – במקום טלוויזיה יהיה ארון ספרים, מקום רב לאחסון ולתלייה של בגדים ובכניסה לבית – ארון מעילים שם יאוחסנו לרוב גם הטלית והתפילין.
האם עיצוב לקהל הדתי יכול להיות גם מודרני?
ברור. הכל תלוי בסגנון שהלקוחות רוצים ואפשר להיות כאן מאוד יצירתיים. ארון הספרים לא חייב להיות מעץ מלא וכבד ואפשר גם לעשות ויטרינה סופר מודרנית ממתכת. היו לי לקוחות שרצו כיור מעוצב לנטילת ידיים בסלון. קניתי קערת קריסטל יוקרתית ואיש הזכוכית שאני עובדת אתו קדח חור לביוב והוסיף סף זהב. הוספנו גם ברז מזהב ומיקמנו הכל במזנון של הסלון, כשהמראה שהתקבל הוא של קערת נוי.
מה הן עשרת הדיברות שלך למתכננים ממרומי עשרות שנים בענף?
1. בירור צרכים – הדבר הראשון ולא לוותר על זה. לדוגמה, בתחילת דרכי בנינו יחידת הורים נוספת ונגישה עבור אב משפחה שהיה חולה. לא העליתי בדעתי שהלקוחה תרצה שם כיור נוסף, לנטילת ידיים, בסמיכות למיטה, וקיבלתי ממנה על הראש על שלא הצעתי להם את האפשרות הזו. לעומתם, עבדתי עם לקוחה דתיה שכעסה שהוספתי כיור נפרד לתוכניות וזה קרה באותו שבוע.
מאז למדתי לא להניח הנחות ותמיד לשאול את הלקוחות מה הם רוצים – כמה מיטות, כיורים, תנורים, מיקרו ועוד. גם אצל החילונים – זה לא מובן מאליו שהם לא רוצים שני תנורים או שני כיורים, הן מסיבות של כשרות והן מסיבות של נוחות. יש לי צ'ק ליסט שלם ואני עובדת אתו.
2. מחקר ולמידה מתמדת – חייבים כל הזמן להתחדש וללמוד אחרת נשארים מאחור והופכים ללא רלוונטיים. למרות שיש חומרים ברשת, אני מרגישה שאני צריכה לדעת את כל התשובות בעצמי, ואני לא מחכה עד שישלחו לי פרוספקטים. כשאני התחלתי לא היה אינטרנט, הרכב שלי היה מפוצץ בספרי דפי זהב מכל הארץ, הייתי נוסעת פעם בשבוע ליפו לחפש דברים יפים בין היבואנים ולפני שלקחתי לקוח לחנות, בדקתי קודם בעצמי, ברגליים, לפחות 10 חנויות אחרות.
גם היום אני מדברת עם מתקינים, נוסעת ליבואנים כדי לראות בעיניים ולמשש בידיים וטסה לתערוכות כדי להתעדכן בצבעים, דוגמאות וסגנונות. גם לקראת פרויקטים מיוחדים אני חוקרת ובודקת, למשל תכננתי מרפאת שיניים והלכתי לבי"ס לרפואת שיניים ללמוד מה צריך להיות במרפאה.
3. יצירתיות – אני אוהבת ליצור יש מאין ולמצוא פתרונות יצירתיים לכל מיני בעיות, כמו גופי תאורה שמשתלבים בקרמיקה, או מותאמים לדוגמה של הרצפה, ספסל באמבטיה שמותקן בו חימום ועוד.
4. לגעת בידיים – אני מלווה המון מעצבות פנים חדשות וצעירות וחשוב לי להעביר לדור הזה את המסר של לרדת לעומק. למשל כשמתכננים רהיט, לא לצפות שהנגר ייתן את הפתרון, כל דבר שמתכננים – המתכנן צריך להבין איך הוא יתבצע ולשבור את הראש בעצמו. הקבלנים מאוד אוהבים שאני נותנת להם את הפתרונות בשטח וגם אני נהנית מזה – זה נותן לי המון סיפוק.
5. להיות בשטח הרבה יותר מאשר במשרד – אי אפשר רק לשבת לתכנן במנותק מהשטח, וגם לא תמיד אפשר להסביר הכל בטלפון. כדי שהתוצאה תהיה מושלמת חייבים להגיע לשטח לפחות פעם בשבוע, אפילו לכמה דקות, כדי להראות נוכחות ולוודא שהדברים באמת נעשים כמו שצריך.
6. אני אוהבת לעבוד עם אנשים פתוחים שיכולים להקשיב, לא חושבים שהם יודעים הכל, לא מקובעים על תמונה מהפינטרסט ונותנים לי חופש יצירתי. אני גם תמיד מעדיפה לעשות את כל העיצוב, מההתחלה עד הסוף, ולא רק חלק מהבית.
7. אין כזה דבר אי אפשר – מורה שלי לימד אותי משפט מאוד חכם, "אין כזה דבר אי אפשר, אולי זה יקר או מסובך או לא משתלם, אבל אין אי אפשר". למשל בפרויקט של בית אבות לאוכלוסייה חרדית, הלקוחה רצתה שהם ירגישו כמו במלון מפואר. אז עשיתי לה הדמיות של חומרים אלגנטיים כמו פסי זהב. בפרויקט אחר הפכנו את פתחי השירות המכוערים של המזגן לגופי תאורה יפים שגם החליפו את הספוטים. עוד פתרון שהלקוחות מאוד אוהבים זה מרפסות סוכה פריקות שמאחסנים בתקרה של הסלון או המטבח.
8. לתת ללקוח לבחור ולהחליט – החוכמה היא להוביל את הלקוח ככה שהמילה האחרונה תמיד תהיה שלו, ושלא יגידו "אבל את אמרת ואת הכרחת אותי". בסופו של דבר הלקוח נשאר לגור בבית הזה והוא זה שצריך לאהוב אותו, גם אם זה לא הסגנון שלי. אני יכולה לכוון "זה יותר אלגנטי זה יותר עדין או מודרני", אבל שהבחירה תבוא מהלקוח, לא ממני.
9. לרדת לפרטים – כדי לוודא שאנחנו כמתכננים מבינים את הלקוח, חשוב מאוד לרדת לפרטים. כשבונים את הפרוגרמה, בפגישה הראשונה והשנייה, ככל שהלקוח יכנס יותר ל"קישקעס", ככה הסיכוי להצליח יהיה יותר גבוה. לפני שאנחנו יוצאים לדרך, אני יושבת עם הלקוחות ומסבירה להם את כל האופציות והאפשרויות, כי ככה אני מרגישה שהם מבינים יותר טוב.
10. להתחבר ללקוח – בסופו של דבר אנחנו נכנסים לנשמה של הלקוחות, לפרטי הפרטים וחדרי השינה. אז אם המתכנן לא מתחבר ללקוחות ולא הופך להיות כמו בן משפחה שלהם, אי אפשר לעשות להם עבודה כמו שצריך. בגלל זה מאוד חשוב לי שהפגישה הראשונה עם הלקוחות תמיד תהיה פרונטלית וללא התחייבות ותשלום, אפילו אם זה אומר לנסוע רחוק כדי לבדוק אם יש בינינו חיבור. ההיכרות הזו עוזרת לי להבין לאן הלקוחות מכוונים ואז אני מבינה גם לאיזה תקציב לכוון ואיזה תמונות לשלוח להם בתור דוגמאות. למשל תמונות של בתים חכמים עם מוזיקה בבריכה, לא בהכרח רלבנטיות לכל כיס ולכל טעם. לפעמים אני מבקשת מהלקוחות שיראו לי דוגמאות שאהבו מהפינטרסט, ואני גם לא מגבילה בכמות הסקיצות – כמה שצריך עד שהלקוחות מרוצים לגמרי.
מה החלום שלך?
בעבר חלמתי על משרד גדול, אבל בסוף הלקוחות תמיד רצו לעבוד ישירות מולי. היום החלום שלי הוא להמשיך לעבוד בכיף ולעשות לאנשים טוב. אני מאחלת לעצמי עוד הרבה שנים טובות ובריאות ושיהיה לנו כוח להמשיך לעשות, להתפתח ולגדול ולהמשיך להרגיש צעירים. אני אוטוטו נושקת לגיל 70 ואשמח להמשיך ולעבוד לפחות עוד 10 שנים.
תודה רבה על השיחה הזו ואני אאחל לך שתהיה לך את החיוניות שיש לך היום, גם בגיל 90.
